© כל הזכויות שמורות לתמר פלג טל

הסיפור שאינו נגמר 

פנתה אלי סולי הגננת הנפלאה ואמרה כי יש לה חלום לפסול סביבתי בחצר הגן. שמחתי מאד על ההזדמנות להביא פיסול אקולוגי לישוב בו גרתי בזמנו. תהליך העבודה על ספסל זה ערב עבודה קהילתית. במהלך העבודה התקבצו הורים וילדים מגני כמון לפעילות קהילתית מהנה ובה תרמנו לעיצוב מתחם הגנים בכמון. אספנו פסולת פלסטיק, הבאנו מערבל בטון, דליים ושפכטלים, כמה מהאבות ערבבו את המלט ויתר ההורים והילדים יחד איתי ובהדרכתי בנינו, רישתנו, ביטנו וטייחנו. בהדרגה, נפרש לנגד עינינו הספסל שכמו נוצר מתוך התהליך כשאני מכוונת, מדריכה ומנווטת מתוך הידע המקצועי הרחב שרכשתי בפרויקטים דומים. בספסל זה החלטתי כי לא אשתמש בצבע אלא נשתמש בצובען (פיגמנט) אותו נכניס לתוך המלט עצמו, כדי שיהיה מעניין שילבתי שלושה צבעי טייח שונים בגוף הדרקון ויצרתי מעברים הדרגתיים ביניהם. (את הטכניקה הזו פיתחתי בספסל אחר כאשר נגמר לנו הצובען והשתמשנו בקטע אחד בטייח ללא צובען וראיתי שהשילוב יוצא מוצלח מאד). הסיפוק בלראות את תהליך היצירה המשותף ואת הילדים מתרוצצים ליד הספסל כשההורים יושבים ומפטפטים הוא גדול. כך אני מרגישה שהאנרגיה המיוחדת שנוכחת בתהליך היצירה חיה גם לאחר שסיימתי את הספסל. כמובן שהתגובות האוהדות והפידבקים החמים שאני מקבלת מאנשים מוסיפים לחדוות היצירה

אני אוהבת את מה שאני עושה!